רוק לעצמאות: מוזיקה טווארגית במדבר הסהרה

גיטרה חשמלית ובד כחול היו שני הפריטים היחידים שנדרשו לטווארגים כדי לכבוש את כדור הארץ. מאז הזרקור מופנה אליהם, מעל לכל במה אפשרית וברוב פאר והדר: כך למשל קרה השבוע, כאשר להקת Tinariwen השיקה את אלבום ההופעה החיה שלה מפריז, לקול תשואות המעריצים בשלוש יבשות.

פלייליסט של האלבום:

[youtube https://youtu.be/xW5vOElI7Ik]

אבל דווקא כשההופעה נגמרת והאורות כבים, נגלה הפער בין הזוהר שאופף את המוזיקה הזאת במערב לבין חיי הצנע והדלות שמאפיינים את יוצריה, האוכלוסייה הטווארגית שבמדבר הסהרה: נוודים ללא מדינה עצמאית, בשטח מדברי עצום שחוצה שש מדינות שונות (מאלי, אלג'יריה, ניז'ר, בורקינה פאסו, צ'אד ולוב). מיעוט קטן חי גם במרוקו ובתוניסיה, ובסך הכול מונים הטווארגים 1.2 מיליון נפש.

הטווארגים מתפרנסים בעיקר מרעיית צאן, ובעידן שלפני מלחמת העולם השנייה הם נעו בחופשיות רבה במדבר הסהרה ובמערב אפריקה, שתפיסות הגבולות, הלאומיות, והריבונות עדיין לא היו קיימים. העידן הפוסט-מלחמתי הביא את הקולוניאליזם הצרפתי להשליט סדר ולקבוע גבולות באזור, ומה שהיה פעם המולדת והבית המסורתי נחצה וחולק בין כמה מדינות שהפרידו בין הטווארגים בכל מדינה ומדינה.

באופן בלתי נמנע, תפיסת הלאומיות לא איחרה להגיע גם לטווארגים, ואיתה גם הכמיהה למדינה עצמאית, שמוצאת את ביטויה גם במוזיקה הטווארגית. כמיהה זו הובילה לניסיון הפיכה של מורדים טווארגים במאלי זמן קצר לאחר שקיבלה עצמאות, בשנת 1963. ניסיון ההפיכה, שנחל כישלון חרוץ, התבסס על התפיסה הטווארגית שאין כל הבדל בין מאלי החדשה לבין הקולוניאליזם הצרפתי. אביו של סולן להקת טינאריוון, איברהים אג אל-ח'ביב, הוצא להורג באשמת סיוע למורדים. על כך כתב איברהים בשיר "שישים ושלוש", אחד מהשירים הראשונים של הלקה:

"63' כבר חלפה, אבל היא עוד תשוב

אותם ימים לא הותירו אחריהם עקבות

הם רצחו איש זקן ותינוק שזה עתה נולד

הם הסתערו על המרעה וחיסלו את הבקר

63' חלפה, אבל היא עוד תשוב…"

סולן להקת טינאריוון, איברהים אג אלחביב

סולן להקת טינאריוון, איברהים אג אלחביב

[youtube https://youtu.be/zrWkC85NySA]

בינואר 2012, ובעזרת נשקים שהגיעו מלוב לאחר נפילתו של קדאפי, כבשה קבוצה של טווארגים קיצונים ערים בצפון מאלי תוך ניצול אוזלת ידו של הצבא המקומי באזור (התקוממות טווארגית רביעית מאז עצמאותה של מאלי). המחאה העממית כנגד מדיניות הממשל המאלי, שלא סיפק די נשק ותחמושת לצבא בצפון כדי להתמודד עם הקיצונים, הביאה להפיכה צבאיתשהתרחשה במרץ 2012. ההתקוממות הטווארגית רק הגדילה את אוזלת היד של המדינה והמיטה חורבן על צפון מאלי, ובכך סייעה להפיכה הצבאית שהגיעה חודשים ספורים לאחר כמן. כיום מתחלקת השליטה על האזור בין שלוחות "אל קאעידה" ובין עשרות קבוצות של טווארגים, חילונים ופנאטים דתיים. באפריל 2012 הכריזה אחת הקבוצות הטווארגיות, MNLA (National Movement For the Liberation of Azawad), באופן חד-צדדי על הקמת טריטוריה עצמאית בצפון המדינה תחת השם Azawad.

[youtube https://youtu.be/ndPVNNG6r0w]

בחזרה למוזיקה וללהקת טינאריוון. המוזיקה הטווארגית ממעיטה לדבר על יחסי אהבה בין גבר ואישה. זו מוזיקה פוליטית מאוד, ולכן כמו הרבה סגנונות אחרים שמרקידים את האגן אבל מדוברים בשפה זרה – המודעות למילים היא חשובה. המוזיקה הטווארגית כפי שאנחנו מכירים אותה התפתחה בשנות השבעים המאוחרות. בתחילה התאפיינה בגיטרות אקוסטיות, ורק מאוחר יותר הצטרפה הגיטרה החשמלית, אבל מאז ועד היום ביקשה לדבר על דבר אחד בלבד: על חוויית העקירה והגלות ועל הכמיהה למושג בית.

האמנים הטווארגים הראשונים היו צעירים מצפון מאלי וניז'ר שבשל בצורות ורעב נאלצו לנדוד ולחיות  כמהגרים לא חוקיים במדינות שכנות כגון לוב ואלגי'ריה הם כונו "Ishumar", ונודעו במדינות שאליהן היגרו כאנשים מובטלים, חסרי כול, שמשוטטים ללא מטרה בין ערים מדבריות באזור. בשל המוניטין הזה הם נרדפו על ידי הממסד והאוכלוסיות המקומיות, וחלקם אף נדרשו להצטרף לשורות הצבאות השונים.

טינאריוון, אולי הלהקה ה"אישומארית" המפורסמת ביותר כיום, נוסדה בתחילת שנות השמונים במחנות המורדים של קדאפי על ידי חיילים שנצטווו לשרת את הקולונל. השירים הראשונים של הלהקה הוקלטו במחנות אלה בסתר, והועברו בחשאיות אל טווארגים באזור הסהרה כולו. בהיעדר כלי תקשורת שדוברים טמאשק, שפת הטווארגים, המוזיקה של טינאריוון הוקלטה בשפה זו. היא דיברה על הכאב שבעקירה מהבית, קראה לשחרור ולעצמאות טווארגית, ובכך סייעה לקדם את התפיסה של סולידריות חברתית ותרבותית בין הנוודים והמהגרים בשש המדינות השונות. במובן מסוים ובדומה ללהקות ואמנים טווארגים אחרים, חוויית הגלות והעלבון ה"אישומרי" רק הוסיפו למטען הגדול ממילא שבמוזיקה הזאת.  ב-1990, בעקבות ניסיון הפיכה כושל נוסף, התרחשה התקוממות טווארגית נוספת במאלי ובניז'ר וחברי הלהקה זנחו את הגיטרות והצטרפו לכוחות הלוחמים. טינאריוון הפכה לפס הקול הבלתי מעורער של כוחות המאבק לעצמאות.

ואולם ההסתכלות על הטווארגים וטינאריוון בפרט צריכה להיות מורכבת יותר, כחברה שאינה עשויה ממקשה אחת. היא מחולקת בין כאלה שתומכים במשטר המליאני והיו מעדיפים להיות תחת חסותו, תוך שיפור תנאיהם, אל מול אלה המבקשים להשיג התקוממות של ממש ומדינה עצמאית. טווארגים בעלי תפיסה חילונית כמו טינאריוון אל מול מליציות טווארגיות פונדמנטליסטיות כמו המליצייה החמושה אנסר אדין. בעוד מליציות טווארגיות אחרות מבקשות להשיג עצמאות ממאלי ולהקים בצפונה מדינה עצמאית, אנסר אדין דווקא שואפת לשמור על מאלי השלמה ולהשליט בשטחה שריעה.

קצת על החורבן שאנסר אדין המיתו על טימבקטו, הבירה ההיסטורית של ממלכת מאלי המפוארת, ובעיקר על המסגדים העתיקים שבה:

[youtube https://youtu.be/rhaR3M09Yes]

המוזיקה הפופולרית של הטווארגים נתפסת כ"מוזיקה סטנית" על ידי קבוצת אנסר אדין ששולטת כיום על אזאווד. טינאריוון וצלילים בסגנון הזה נאסרו להשמעה בשטחי המדינה החדשה. כסמל למערביות הפכו חברי הלהקה למטרה של ממש, כשבשנת 2013 ניצלו חבריה מחטיפה על ידי חמושים ממיליציה טווארגית – אחד מהם ניסה להציל את הגיטרות שלהם, נחטף, ושוחרר כעבור שבועות ספורים כשהוא בריא ושלם. על פי הדיווחים מסוף 2012הגיעו חיילים חמושים לביתו של חבר אחר בלהקה עם מסר מאיים לאחותו: "אם את מדברת איתו, תמסרי לו שאם הוא יראה את הפרצוף שלו שוב בעיר הזו, אנחנו נחתוך לו את האצבעות איתן הוא ניגן על הגיטרה".

טינאריוון מנגנת במקום להילחם, אולם מילות השירים מיליטנטיות ובמקרים מסוימים אף קוראות להתקוממות אלימה, שאמנם רחוקה שנות אור מאנסר אדין אולם יש לשים אליה לב. כך הם שרים באחד מהשירים המפורסמים ביותר של הלהקה, "Chatma". (בלינק הזה אפשר לקרוא עוד על משמעות המילים במוזיקה הטווארגית):

"האש בוערת כבר יותר מדי זמן

בשינה שסרה מעינינו

בחיות שנשרפו ובמבוגרים שמתו

אנחנו חייבים להתאסף בשערי Kidal (עיר בצפון מאלי הנמצאת בשטח מדינת Azawad – א.ר)

ולהילחם

חזק ככל שתהיה

אתה עלול לעלות באש של עצמך"

החשיפה הגדולה של טינאריוון הגיעה באמצע שנות התשעים, כאשר נחתם הסכם שלום שהבטיח לטווארגים הטבות שונות תמורת הפסקת הלחימה. בשנת 1998 ניגנה הלהקה עם להקה צרפתית שסיירה במאלי, ושיתוף הפעולה הזה הוביל ליציאת טינאריוון אל מחוץ לגבולות מדבר הסהרה. שלוש שנים מאוחר יותר הופיעה לראשונה הלהקה ב"פסטיבל המדבר" אשר מארח מדי שנה אמנים ממדינות הסהרה. אלבומם הראשון The Radio Tisdas Sessions שוחרר בשנת 2002 וזכה להצלחה גדולה.

[youtube https://youtu.be/v70JpVuvpFU]

כדאי גם להקשיב לאלבום  (Tassili (2011, הקלטה אקוסטית של הלהקה שנעשתה במדברות אלג'יריה עם כלים אקוסטיים בלבד, ובאופן שמתרחק מהגיטרות החשמליות שהפכו לסימן ההיכר של הלהקה:

[youtube https://youtu.be/Dr8u7J57iFI]

הסכם השלום שנחתם עם הטווארגים באמצע שנות התשעים וההפוגה בלחימה אפשרו לדור חדש של מוזיקאים ללכת בעקבות טינאריוון, וכך קמו להקות נוספות וצמחו אמנים טווארגים שחלקם זכו גם הם לפרסום ולהערכה. מלבד טינאריוון אפשר למנות עוד מספר להקות מוצלחות וביניהן Tamikrest ו- Terakaft.

[youtube https://youtu.be/F7uUV85l5es]

[youtbe https://youtu.be/LDLEWY7EQcE%5D

זמר נוסף ומוכר, שאף הופיע בישראל כבר שלוש פעמים, הוא Bombino מניז'ר. אלבומו הראשון (Agadez (2011 מתרחק למדי מסגנון הגיטרות החשמליות והוא הרבה יותר רגוע ואקוסטי, בעוד שאלבומו האחרון ופורץ הדרך( Nomad (2013 חוזר לגיטרות החשמליות ואף מקרב אותן יותר מתמיד למערב. האלבום, בהפקת דן אוארבך מהBlack Keys, זכה לביקורת בגלל ה"מערביות" שלו, אולם לדעת כותב שורות אלה מדובר בלא פחות מיצירת מופת נהדרת, שמצליחה לשמור על האיזון בין מערב למזרח.

[youtube https://youtu.be/wSZ3bjZuDN0]

הקהל הישראלי אוהב מוזיקה טווארגית, וצורך אותה יותר מכל ז'אנר אפריקאי אחר. לאחר שתי הופעות של בומבינו, ב-15.12 תחזור לישראל להקת Atri N'assouf ("כוכב המדבר") שכבר הופיעה בפסטיבל סאנביט בשנה שעברה ביחד עם בומבינו, הפעם עם חיזוק מקומי בדמות הגיטריסט הנודע יוסי פיין. Assouf, אגב, הוא אחד מהשמות הרבות שהומצאו לסגנון המוזיקלי של הרוק הטווארגי. המוזיקה של הלהקה מבדילה עצמה מלהקות אחרות בסגנון. היא מעט יותר קלילה ועליזה מזו שמאפיינת את הרוק הקודר והכבד של להקות אחרות שמיוחס להן סגנון זה. הגיטרה האקוסטית נוכחת באופן בולט יותר, אולם כלי ההקשה שמאפיינים את הלהקה מחזירים אותנו למחוזות המוכרים של המוזיקה הטווארגית: אווירה של מוזיקה קצבית שמשיקה למחוזות הטראנס.

בומבינו וחבר להקת Atri N'assouf בפסטיבל סאנביט 2014 בו הופיעו השניים. צילום: Eyal Levkovich

בומבינו וחבר להקת Atri N'assouf בפסטיבל סאנביט 2014 בו הופיעו השניים. צילום: Eyal Levkovich

"המוזיקה שלנו שמחה כי זה משהו שאנחנו אוהבים לעשות", מספר סולן הלהקה Rissa Ag Wanaghli בראיון, "גם כשאני מלחין, אני חושב על הבסיסט, על המתופף ועל מה שהם אוהבים לעשות. מהמקום שאני בא ממנו יש אמנים שפשוט כותבים בהתאם לטעם האישי שלהם, ואחרים חייבים לעקוב אחריהם. לכן בלהקה שלנו כולם מרגישים שמחה ואושר".

מייד לאחר מכן יתקיים מופע ההשקה של אחד מהפרויקטים המדוברים ביותר בשנה האחרונה, "Sahara Desert Groove" של חיים לרוז שיארח בין היתר את רביד כחלני וקותימאן.

קולות מאפריקה תגיע בהרכב מלא להופעה, ב-15.12 במועדון הבארבי – פרטים על ההופעה אפשר למצוא כאן וכרטיסים כאן. אנחנו מתחממים ומחממים גם אתכם עם מיקסטייפ של Atri N'assouf והפרויקט המדובר של חיים לרוז

[mixcloud https://www.mixcloud.com/adamvic/kolot-me-africa-atri-nassouf-sahara-desert-groove]

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s