קווים לדמותה של הקורה: חלומות, היסטוריה, וטומאני דיאבטה

דממה השתררה באולם התיאטרון שהיה הומה באדם. מאות אנשים ישובים,  מרוכזים, ומאזינים למנגינה שבוקעת ממרכז הבמה. לא נשמעו מחיאות כפיים, אבל על פניהם של האנשים נראה היה שמדובר ברגע קסום. הם הופנטו מנגן הקורה הלבן שישב על כיסא עץ פשוט עם משענת, על מרכז הבמה שהוארה באור חזק לעומת הבמה החשוכה. התיישבתי מול הקהל, עצמתי את העיניים, וניגנתי את הקטע הזה של טומאני דיאבטה, מתוך האלבום "New Ancient String":

התעוררתי מהחלום וניסיתי להבין את המשמעות שלו. תוך כדי התבוננות גמלה בתוכי ההחלטה לרכוש לעצמי קורה, כלי הנגינה עליו חלמתי שאני מנגן. שלושה חודשים לאחר מכן, אני על אוטובוס לרמת גן: קורה שעשתה את הדרך מגמביה לישראל, במחיר מוזל. צריך רק לתקן אותה, לשפץ קצת, ואפשר להתחיל לפנטז על הגשמת החלום ההוא.

מאז עברו שנתיים בהם האהבה שלי לכלי הנגינה הזה רק הלכה וגדלה. היא ממלאת כיום חלק גדול בחיי: את המוזיקה שאני שומע בבית, את השאיפות שלי, והמשאלות שלי לטייל במערב אפריקה וללמוד אצל מורה מקצועי (בישראל אין כיום מורים זמינים לכלי נגינה זה). לחזור נגן מיומן, שמקים להקה קטנה (נגן קורה, מתופף וגיטריסט) שתעשה את מה שהקורה והמוזיקה המסורתית של מערב אפריקה יודעת לעשות כלכך טוב: מוזיקה שרגליה נטועות בעבר ובשורשים, אבל עם הפנים קדימה למציאות של היום.

01

כמוזיקה היסטורית ועכשווית, כדי להתחיל ולדבר על הקורה צריך לחזור אחורה. יש לו 21 מיתרים, ולמרות שהוא כלי נגינה עתיק יש לו חשיבות גדולה בקרב מדינות מערב אפריקה בהם מתגוררים אנשי המאנדה (Mande), הגדרה עמומה המתפרשת על פני מרחבים גאוגרפים גדולים במערב אפריקה: במובן הצר היא מזוהה עם מולדת מסוימת בעלת גבולות המשתנים בהתאם לאמונות דתיות ופוליטיות, מרכזה בגבול שבין מאלי וגינאה. מתוך בסיס זה צמחה ממלכת מאלי המפוארת – שהתפרשה מזרחה לבורקינה פאסו, מערבה לגינאה וסנגל, גמביה, וכן גינאה ביסאו ודרומה לסיירה לאון, ליברה, חוף השנהב וגאנה. לכן במובן הרחב יותר המושג "מאנדה" משויך למדינות בהן יש דוברי שפות מאנדה (שהן השפות המקומיות שהתפתחו במדינות אלה).

במדינות לאורך מערב היבשת, ובמיוחד בבורקינה פאסו וגמביה, סנגל וכמובן מאלי, הקורה היא מסורת חיה וסמל להמשכיות תרבותית, כלי לסגירת הפער שבין המסורות העתיקות לעולם המודרני. איך סוגרים את הפער בין מסורת עתיקה לאומנות עכשווית דרך כלי בן 400 שנה? מספיק להקשיב ללהקת Ba Sissoko מגינאה ולאינטרפרטציה המודרנית שלהם:

העדות המוקדמת ביותר שידועה על הכלי הזה היא של סקוטי בשם Mungo Park בשנת 1798. הוא היה המערבי הראשון שביקר במעמקי מדינות דוברי שפות המאנדה וכתב על המוזיקה שלהם:

"הם מזמרים שירים מאולתרים, לכבוד הצ'יף או כל אדם אחר שמוכן לתת 'צלחת פודינג מלאה עבור שבח של מס שפתיים'. ואולם חלק אצילי יותר בעבודתם הוא לדקלם את האירועים ההיסטוריים של מדינתם. ומכאן, בזמנים של מלחמה, הם מלווים את החיילים בשטח כדי שעל ידי דקלום המעשים האדירים של אבותיהם הקדמונים, הם יעירו בתוכם רוח של תהילה אדירה".

השבח של אדם אחד בקרב הוא התקווה הטובה ביותר של חייל אחר בקרב. לכן החשיבות של המסורת המוזיקלית, שהשתרשה והפכה לדבר בלתי נפרד בתרבות של מדינות דוברות המנדה. על פי  האגדה במסורת הMandika, של דוברי שפות אלה, הקורה הגיעה לאזור לפני כארבע מאות שנה. בהתחלה הייתה רוח אשר הוענקה ליצור חי על כדור הארץ בתמורה לפירות מתוקים. מאז, היא מנוגנת על ידי קבוצה מצומצמת המכונה "Griot": אנשים בעלי סמכות בכפרים אשר מדקלמים, בדיוק כמו האנשים אותם תיאר Mungo Park, את הסיפורים והאירועים ההיסטוריים החשובים באזור. קבוצה אחת שרה, האחרת מנגנת, ואת המסורת המשפחתית של נגינה (נגן הקורה מכונה לעיתים Jali) או שירה לא נהוג לפרוץ או לסטות ממנה, גם בתחום המגדר: הנשים שרות, הגברים מנגנים.

החשיבות שלהם כיום במוזיקה של מדינות המאנדה היא עצומה. הם נקראים לכל המפגשים החברתיים והאירועים החשובים במקום מגוריהם, ובחתונות ובטקסי נתינת השם לילוד הם חלק בלתי נפקד מהאירועים עצמם. הם הראשונים שיחזיקו את התינוק שנולד, והאחרונים שיגעו בגופת אדם שנפטר. ושוב, הפרשנות העכשווית של ההיסטוריה היא זו שתקבע את מידת הצלחתו של גריוט: התיווך האישי חשוב לא פחות מהידע עצמו. 

ניקח לדוגמא את שני המושגים ההיסטוריים "Sunjata" ו-"Jarabi". למרות שלרוב השירים של נגני קורה יש חיבור לשורשים התרבותיים-עתיקים של מסורת המאנדה, "ג'ראבי" (אהוב) הוא דוגמא יוצאת מן הכלל שפופולרית אצל חלק ניכר מהאמנים. יצירת הג'ראבי הראשונה נכתבה זמן קצר לאחר קבלת העצמאות של פדרציית מאלי, מדינה פדרטיבית מתקופת הקולוניאליזם הצרפתי שהורכבה ממאלי וסנגל של היום בין 1959-1960, ונועדה לתפוס את רוח התחייה הלאומית של אותם השנים. שיר אהבה שהוא מטאפורה לאהבה למולדת. מאז שנכתב לראשונה, היצירה הזו ובעיקר הפרשנות האישית אליה הפכו למנוגנת ביותר בקרב נגני הקורה באזור.

מעניין להקשיב לשתי היצירות האלה, של שני נגנים דגולים, ולהבחין באופן בו כל אחד מהם לוקח את התבנית הקבועה "ג'ראבי" למקום האישי שלו.

Sona Jobarteh מגמביה:

Toumani Diabate ממאלי:

"Sunjata" שחי בין השנים 1235-1255 הוא דמות מיתית מהאפוס ההיסטורי של מאלי, נסיך שהקים את ממלכת מאלי הקדומה והמפוארת והגיבור של "האפוס של סונדג'טה". הוא מתחיל מנבואתו של צייד לאביו של סונדג'אטה, שליט של ממלכה קטנה, שעליו להתחתן עם אישה בעלת פנים מכוערות בשם Sobolan, שהייתה תאו בתוך גוף אדם, וכן שהוא חייב לשמור על נישואיו עמה – תחת ההבטחה שיום יבוא וצאצאיו יהיו מלכים  של ממלכה גדולה, וזאת בתנאי שהשניים יביאו ילד לעולם. אבל סונג'אטה לא הצליח בתחילה לדבר או ללכת, ולכן היה מועמד לא רצוי לתפקיד כה גדול. אחרי מות אביו אחד מבניו האחרים לקח על עצמו את השליטה על הממלכה הקטנה, ואמו של סונג'אטה מאבדת לבסוף את סבלנותה עם בנה הלא מפותח. הוא היווה נטל עבורה. היא הושפלה על ידי נשים אחרות בגלל בנה. הוא מבטיח לה עוד באותו יום שיצליח ללכת בכוחות עצמו, ומכופף עץ באובב כדי שאמו תוכל לבשל עם העלים.

לאחר המקרה הזה הפך סונדג'אטה לדמות מאיימת ומפחידה שנאלצה לברוח בגלל אויבים שצבר. הוא נדד בין מנהיגים של ממלכות שכנות, אשר הפכו בהמשך לצמיתים של ממלכתו. האפוס מסתיים בניצחון של סונדג'אטה על המכשף-מלך, Somaoro Kante. היסטוריונים חשובים שביקרו בעשור בו נפטר סונג'אטה, כמו אבן בטוטה לדוגמא, אישרו את קיומו של מלך בשם זה.

Sidiki Diabte & Ensamble ממאלי:

Cordes Anciennes ממאלי:

Lassina Coulibaly מבורקינה פאסו:

טומאני דיאבטה (משמאל), לצידו של עלי פארקה טורה, מגדולי המוזיקאים שצמחו במאלי

טומאני דיאבטה (משמאל), לצידו של עלי פארקה טורה, מגדולי המוזיקאים שצמחו במאלי

על פי אחת מהמסורות של מאלי היה זה אחד מהגנרלים של סונדג'אטה שהביא לגילוי הכלי לראשונה. הוא גנב את הקורה מאישה בשם Kansala לאחר שהתאהב בצילים שבקעו מהכלי, והביא אותו לגריוט והקהילה אליה השתייך. על לפי תאוריה זו הכלי עבר בין משפחת Diabate, מהמפורסמות במשפחות הגריוט, עד שהגיע למאלי באמצע המאה העשרים.

השגריר המפורסם ביותר של הקורה בעולם הוא טומאני דיאבטה, שבדומה לנגני גריוט אחרים הוא צאצא לשושלת עתיקה של נגנים ששורשיה באזור Kita, שבמאלי שנודעה במסורת מוזיקלית מפוארת. אביו של טומאני, סידיקי, נולד בגמביה בה הקורה היא כלי הנגינה הפופולרי ביותר עד היום, וזמן קצר לפני קבלת העצמאות של מאלי (1959) הגיע סידיקי למאלי והפל לחלוץ של מסורת הקורה במדינה.

סונדג'אטה אבל גם טומאני הם כיום שני גיבורי תרבות במאלי. בדומה לראשון, טומאני מתקשה ללכת ונעזר כיום במקל הליכה, זכר למחלת הפוליו שתקפה אותו כשהיה ילד. "נגן קורה משתמש בארבע אצבעות כדי לפרוט על שתי שורות של מיתרי ניילון. במקרה של טומאני, כל אצבע יוצרת צליל, ברור ורהוט", כתב עליו המוזיקאי האמריקאי באנינג ארייה לאחר שהות במחיצתו. "ככל שהוא המשיך לנגן, הוא הוסיף למנגינה מורכבות, שילב בה מקצבים פנימיים, וגיוון רב וגדול יותר".

טומאני ואביו סידיקי:

שיתוף הפעולה בין טומאני דיאבטה לעלי פארקה טורה, שני כוכבי-על במוזיקה האפריקאית, מתוך האלבום שהוציאו  "In The Heart Of Moon":

ב27 השנים האחרונות הוציא טומאני כחמישה עשר אלבומים שהקנו לו פרסום ואהדה רבים. אלבומו האחרון הושק בשנה שעברה והוא כולל דואטים על הכלי ביחד עם בנו, שנקרא על שם הסב סידיקי. כצאצאים למשפחת גריוט מפוארת, המוזיקה המסורתית של טומאני וסידיק ממשיכה להתכתב עם מושגים היסטוריים ותרבותיים, במאלי ומחוצה לה.

קטע מתוך האלבום, "Lampedusa", לזכרם של נספי אסון המעברת בשנת 2013 בו מצאו את מותם מאות מהגרים אריתראים, סומליים וגנאים, על חופי האי הטילקי:

קצרה היריעה הזו להתייחס למאסטרו הקורה ששינה את חיי, וכנראה שגם את של רבים אחרים. לטומאני דיאבטה תוקדש בבלוג רשומה נפרדת בשבועות הקרובים. עד אז, "קולות מאפריקה" שמחה להגיש שעתיים של ניגוני קורה שהשפיעו עלינו:

[mixcloud https://www.mixcloud.com/adamvic/kolot-me-africa-kora]

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s