קולות מאפריקה: לזכרה של מרים חסן

הזמרת מרים חסן נפטרה ביום שבת שעבר ה22 לאוגוסט. היא הייתה אחד מהקולות החשובים של אזור מערב הסהרה. בדומה לסגנונות שמאפיינים את אזור הסהרה, המוזיקה הטווארגית לדוגמא, השירים שלה לא דיברו על אהבה לגבר או על קנאה בחברה שלה: דרך קול עוצמתי, וצעקות שחדרו אל הלב של רבים ברחבי העולם, חסן דיברה על הקשיים והצרכים של אנשיה הסהראווים.

436091

היא נולדה במחנה פליטים סמוך בעיר סמרה שבאלג'יריה. הפליטים הסהראווים מיושבים כיום בשטחי במרוקו, אלג'יריה מאוריטניה, וכן חלק כמו משפחתה של חסן עברו לספרד. הסהראווים הפכו לפליטים בשנת 1975 כאשר ספרד וויתרה על הקולוניה שלה באזור והעבירה אותו לשליטתה של מרוקו, והשטח שהיה אמור להיות "הרפובליקה הדמוקרטית של הסהרה המערבית" הפך לאזור שמשאביו, שטחיו, ובעיקר אנשיו מנוצלים על ידי הממשל המרוקאי. מאז ועד היום הסהראווים נאבקים להשיג למען עצמאות ואוטונומיה, אבל גם בעיקר למען תנאי מחיה בסיסיים לתושבי הסהרה המערבית, שרבים מהם מתגוררים עד היום במחנות פליטים באזור, בתת תנאים.

אופיר טובול מ"קפה גיברלטר" כותב על חסן וההיסטוריה של הסרהאווים:

"בשנת 75, כשהייתה בת 17, מת הרודן פרנקו וספרד החליטה לעזוב את הקולוניה בסהרה. מרוקו, שחשקה בשטח העצום, יזמה כתגובה את "המצעד הירוק" שבו כ-350 אלף אזרחים לא חמושים צעדו לסהרה. הפעולות של המלך חסן השני גררו את התנגדות אלג'יריה, ספרד והסהראווים עצמם, שחששו מנישול. לאחר המצעד גלו חסן ומשפחתה יחד עם המוני פליטים מזרחה לאזור שהיה בשטח מאוריטניה וכיום גם הוא נשלט על ידי מרוקו. 26 שנים חיה חסן במחנות פליטים של סהראווים, שם ילדה את חמשת ילדיה.

עד ימים אלה, נאבקים הסהראווים על עצמאותם. משנת 91 מבטיחה ממשלת מרוקו לקיים משאל עם בנושא השטח אך דוחה פעם אחר פעם את המשאל. בינתיים מרוקו ממשיכה ליישב את השטח בעשרות אלפי מתיישבים וממשיכה בניצול משאבי הפוספטים והדיג העשיר. בשנים האחרונות הגדילה ועשתה מרוקו כשהתחילה בבניית גדר הפרדה שתאפשר את דיכוי ההתנגדות של הפוליסריו. בינתיים חל קיפאון מדיני שלאחרונה גרם להתעוררות במאבק הפוליסיריו, שדוכא ביד קשה על ידי המלך. תוך כדי, העולם שותק ובעצם כך מעניק גיבוי למדיניות המרוקאית".

שני פרטים חשובים בחייה עשויים להסביר את ההתגייסות של מרים חסן למאבק דרך המוזיקה: בשנות המלחמה על הסהרה המערבית שכלה מרים חסן שלושה אחים, והיא התנדבה בתור אחות במספר מחנות פליטים של סהראווים באלג'יריה. לפני שעברה לברצלונה כדי להתחיל קריירת סולו עצמאית ומצליחה הופיעה חסן ברחבי העולם עם להקה שנקראה על שמו של El-Ouali Mustapha Sayed, מנהיג סהראווי ומייסד "חזית הפליטריו", ארגון צבאי של הסהראווים שנלחם מאז 1973 לסיום הנוכחות המרוקאית בסהרה המערבית.

אלבום הסולו השלישי והאחרון שלה "El Aaiun Egdat" (יצא בשנת 2012, "El Aaiun עולה באש") נקרא על שם העיר של מחנה המחאה הסהראווי "Gdeim Izik", שהוקם באוקטובר 2010 והתכנסו בו סהראווים מערים בסהרה המערבית ומרוקו. לאחר שבועות ספורים הצבא המרוקאי פתח באש על מכונית שניסתה להיכנס למחנה, והרג ילד בן 14 ופצע אחרים. כחודש לאחר פרוץ ההפגנות נכנס הצבא המרוקאי למחנה ועצר כשלושת אלפים מפגינים, אולם ההפגנות המשיכו לערים אחרות כמו סמרה, בה נולדה חסן, וכן El Aaiun. לצד התיאוריה הידועה שהאביב הערבי החל בתוניסיה, אישים כמו נעם חומסקי טענו בעבר שההפגנות במחנה המחאה הסהראווי היו אלה שהובילו לאירועים במדינות נוספות. חסן הקדישה את האלבום הזה למאבק של המחנה ולאביב הערבי בכלל.

ערוץ היוטיוב של חזית הפליטריו מציין גם הוא שהאביב הערבי החל במהומות אלה. בסרט דוקומנטרי על החיים במחנה, שגם בו המוזיקה של מרים חסן מככבת, מוצגות תמונות ממצלמות נסתרות בזמן ההתנגשות עם הצבא המרוקאי:

שיר מתוך האלבום על המחנה: "האויב ממשיך ובכל שנה זה נהיה גרוע יותר / אבל בימים אלה מחנות הGdeim Izik הביעו עמדה מפורשת / יחי מחנות העצמאות / בכל יום הם עמדו על שלהם ללא פחד, וייצגו את כוח ההתנגדות"

השירים של מרים חסן מגיעים מתוך מקום אישי של יצירה עצמאית. "אני כותבת את המילים ואת הלחן. לפעמים זה עובד היטב, ולפעמים רע, ככה זה. הלחן מגיע מהלב, אני לא כותבת אותו", היא מספרת, "כשהתחלתי להלחין לו היו לי כלי נגינה, רק תוף. לפני כן היינו יושבים במעגלים ושרים לעצמנו אולם בכל שנה התחלנו לעשות יותר. היינו יוצאים החוצה ועושים את המוזיקה אחרת. כיום אנחנו מתאספים: שואטה ומודליילה (זמרים סהראווים) ואני, ביחד עם שתי גיטרות, ומלחינים. כשאני לבד אני מלחינה רק עם תוף".

בשנה האחרונה לחייה הספיקה חסן להקליט ולעבוד עם שני אמנים ישראלים: חיים לרוז ורביד כחלני. את כחלני, מספר בן שליו שכתב על חסן לא מזמן ב"הארץ", פגשה חסן בפסטיבל בפינלנד בו השניים הופיעו. לאחר שנפגשו שלח הישראלי לחסן שתי מנגינות וביקש ממנה לכתוב מילים. השניים נפגשו במדריד והקליטו ביחד את השירים. אחד מהם נכלל באלבום החדש של "ימן בלוז":

השיר של חסן באלבום החדש של חיים לרוז, “Desert Groove”:

מותה של מרים חסן הוא אבידה גדולה למוזיקה האפריקאית, אוהביה, אבל לסהראווים במיוחד: המוזיקה הנהדרת של חסן הכילה מצד אחד את הDNA המוצלח של מדבר הסהרה, הגיטרות והבלוז שמאפיין את האזור וזוכה לפופולריות הולכת וגוברת בשנים האחרונות ברחבי העולם, אבל מצד שני ליריקה חריפה ובמסרים שנשמעו על המאבק הסהראווי והזכות להגדרה עצמית; המאבק לעצמאות במערב הסהרה זכה להכרה ולתמיכה בינלאומית בעקבות המוזיקה הטעונה פוליטית של חסן. "Ana Saharauia / אני סהראווית"', היא שרה באחד משיריה המפורסמים באותו אלבום פוליטי שזכה להצלחה אדירה. דמותה העוצמתית הייתה מושא לסרט דוקומנטרי ואף לספר קומיקס ביוגרפי שפורסם על חייה באוקטובר האחרון.

כריכת הקומיקס שפורסם על חייה של מרים חסן

כריכת הקומיקס שפורסם על חייה של מרים חסן

מרים חסן העבירה את רוב שנותיה במחנות הפליטים, וגם לאחר ההצלחה הבינלאומית והתפשטות מחלת הסרטן בגופה היא בחרה לבלות את חודשיה האחרונים לחייה במחנה פליטים סהראווי בעיר Tindouf שבאלג'יריה, שם גם הלכה לעולמה. היא נקברה בעיר הולדתה סמרה במעמד ראש הממשלה הסהראווי. בהופעתה האחרונה במאי 2014, במסגרת פסטיבל מוזיקה שהתקיים במחנה פליטים במדינה, היא הספיקה להודות לפליטים הסווהראווים על שנתנו לה להיות הקול שלהם. אנחנו מודים לה בחזרה.

לזכרה של מרים חסן קולות מאפריקה מגישה מיקסטייפ עם מיטב השירים של חסן:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s