קולות מאפריקה: Awesome Tapes From Africa

“Awesome Tapes From Africa” הוא כנראה אחד מהמותגים המוכרים ביותר בז'אנר של מוזיקה אפריקאית, ומקור בלתי נגמר למוזיקה חדשה ומרגשת, שלא מפסיקה להפתיע. אם קיים בית מקדש שמהלל את הסגולות המרפאות של המוזיקה מהיבשת השחורה, זהו המקום. בריאן שימקוביץ', יהודי מניו יורק, הקים את הבלוג בשנת 2006 ומאז הוא משתף בו הקלטות אותן הוא גילה במהלך מסעות ביבשת.

לבלוג הזה יש הצדקה כפולה: הוא מגלה לעולם מוזיקה שלא ניתן היה לגלות במקום אחר, חושף אותנו למוזיקה נפלאה מצפון אפריקה ועד דרום היבשת, ומפיץ אותה להמונים – בשנת 2011 הקים שימקוביץ' חברת תקליטים בה חתומים חלק מהאמנים האנונימיים שהתפרסמו בזכות הבלוג. "איך לא הכרתי את הדבר המדהים הזה לפני כן?", הייתה שאלה ששאלתי את עצמי כבר עשרות פעמים לאחר תגלית נוספת בבלוג.

Ata Kak הוא אחת מאותן תגליות מפתיעות, וההקלטה הראשונה אותה העלה סימקוביץ' לבלוג. את הקלטת שלו הוא רכש בקייפ קוסט שבגאנה. "לא ידעתי דבר על האיש הזה, ואני עדיין לא יודע. היה שם משהו בקלטת שמשך אותי, כי היא נשמעה כמעט כמו מוזיקת האוס משיקאגו. זאת קלטת שעד היום אנשים שואלים אותי עליה". הקלטת “Obaa Sima” הופצה בשנת 1994 בחמישים עותקים בלבד, ולאחר ששימקוביץ' השיג עותק של ההקלטה הוא החל במסע בן ארבע יבשות לחיפוש האמן ששמו האמיתי הוא Atta Owusu. הוא מצא אותו בגאנה, והיא הופצה על ידי שימקוביץ' מחדש. על העיצוב המיוחד של עטיפת הקסטה הוא מספר: "Ata Kak חי בעבר בטורונטו, ובחנות צילום מקומית לבש ז'קט מגניב ומשקפי שמש, עם מיקרופון בכיס האחורי. זה הפך לתמונה של הקסטה".

Ata Kak, האוס אפריקאי, יש חיה כזאת – והיא בועטת:

כדאי רגע להתעכב על היופי של כמה מעטיפות הקסטות אותן שימקוביץ' מפרסם בבלוג:

SouleymaneFaye  LegesseAbdi   ATFA014LP_E11183rev2sudanBereket

שימקוביץ' הוא בחור אנלוגי שחי בעולם דיגיטלי. השם של הבלוג, "קלטות מדהימות מאפריקה", מסגיר את העובדה שהחומרים איתם הוא עובד הם אותן קלטות טייפ, עם סליל, שזכורות אולי למי שנולד בשנות השמונים של המאה הקודמת. הוא מתקלט ברחבי העולם עם הקלטות הללו, במקומות המעטים בעולם שעוד מחזיקים טייפים מסוג זה. "תמיד הייתי אדם של קלטות", הוא מספר בראיון לגרדיאן, "זה מדיום עמיד יותר לעומת תקליטים, ואני מעדיף את האיכות הזאת של הסאונד. כמו כן לקלטות יש איכות אסתטית מיוחדת. היתרון היחיד של תקליטים הוא היכולת לדלג על שירים, אבל אני חושב שבכל מקרה עלינו להיות סבלניים עם ההקשבה שלנו למוזיקה".

כניסתן של הקלטות ליבשת בשנות השבעים והשמונים הכחידה לייבלים רבים של מוזיקה, והפכו למוצר שנגיש מאוד עבור שכפול פיראטי. "אני מאמין שאמנים רבים שההקלטות שלהן הופיעו בבלוג מעולם לא התפרנסו מכך בכל מקרה – הם רגילים לפיראטיות", מספר שימקוביץ' בראיון, "לכן הרעיון שמישהו מעתיק את המוזיקה שלהם כלל לא חדש: הם רגילים לכך, אבל הם יכירו ביתרונות של החשיפה הזאת". הקלטות עדיין נפוצות ברחבי היבשת, אולם החשיפה של שימקוביץ' מאפשרת לאמנים להתפרסם גם במערב. בשמיעה ראשונה ניתן להבחין בהפקות "גסות" בחלק ניכר מההקלטות, זרות לאוזן המערבית שרגילה לאלבומי מוזיקת עולם שעברו עיבוד קול ממוחשב, "מאסטרינג", ושורה של טכנאי סאונד. ייתכן שזו גם הצדקה נוספת לקיום של המפעל החשוב הזה. דוגמא להפקה גסה שכזאת, אחת האהובות עלי בבלוג, היא זו של להקת בשם "Musique Traditionelles des Comores", מאיחוד איי קומורו – מדינה עצמאית בין צפון מדגסקר לצפון מוזמביק.

הכל החל כאשר שימקוביץ' למד אתנו-מוזיקולוגיה באוניברסיטת אינדיאנה והקשיב לראשונה להקלטות של פלה קוטי. בראיון הוא מספר שההקשבה לפלה שינתה אותו, עד כדי כך שנסע לגאנה בשנת 2002 כדי לחקור את מוזיקת ה"היי-לייף", שמאפיינת את מערב היבשת. שם, כך הוא מספר, הוא גילה שהסאונד ששלט ברחובות אקרה הבירה היה היפהופ – לא רק זה של אמנים מובילים כמו Tupac או ביגי, אלא גם אמנים מקומיים שהשפיעו עליו. במסע נוסף למערב אפריקה, בין 2004-5, גילה שימקוביץ' סגנונות חדשים של מוזיקה: יצירות מוזיקליות מוזרות ששילבו מספר סגנונות, הפקות שנוצרו בציוד אלקטרוני פשוט וזול, וגם כאלה שהושפעו מסגנונות מערביים. שנה לאחר מכן הוקם הבלוג, אליו שימקוביץ' העלה את ההקלטות.

לעיסוק של הבלוג באמנים אפריקאים, רובם אנונימיים מחוץ למדינתם, יש קושי מבחינת זכויות היוצרים – שימקוביץ' מספר שקשה היה ליצור איתם קשר לפני העלאת הקלטת של אמן מסוים לבלוג, ובמקרים רבים אף שיתף את ההקלטות ללא אישור. Hailu Mergia הוא מהדוגמאות הבודדות של אמנים ששימקוביץ' דווקא כן הצליח למצוא, ואת המוזיקה שלו הוא מתאר כ"מוזיקה נשגבת מאחת הלהקות המכוננות של פאנק שמעורבב עם אתיו-ג'אז ומוזיקת סול".

עוד זמרת שזכתה לפופולריות גדולה בבלוג היא Aby Ngana Diop, זמרת Taasukat מסנגל שהתפרסמה בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. Taasu הוא סגנון מוזיקלי של דוברי שפת הוולף במדינה אשר מבוצע ברובו על ידי נשות "גריוט", בני המעמד של מוזיקאים ומספרי סיפורים ממערב אפריקה המעבירים מסורות עתיקות יומין. הסגנון הזה מתאפיין בסאונד תזזיתי ואגרסיבי של תופים ובליריקה שמזכירה קצת מוזיקת ראפ מבחינת המהירות והקצב שלה. אלבומה היחיד, Lital, היה הצלחה מסחררת בסנגל והיה לפריצת דרך גדולה בתעשיית המוזיקה במדינה: זאת הייתה ההקלטה הראשונה של זמרת Taasukat מסורתית שפרצה לתודעה. מעולם לא שמעתי ניגון דומה לזה של Ngana Diop בשיר הזה, ומלבד ההגדרה המילולית של הז'אנר אין לי איך להגדיר אותו – חוץ מקטע מרקיד, פסיכדלי ואדיר, שבא לי להתעורר איתו בכל בוקר:

ללבנים מותר לנגן מוזיקה של שחורים?

צרכנות של מוזיקה אפריקאית במערב מדומה לשדה מוקשים. מעל פני הקרקע יש מוזיקה  שמושמעת בהופעות חיות ובבתים להמונים, אנשים נהנים ממנה, אולם מתחת לפני השטח העיסוק "הלבן" במוזיקה "שחורה" טומן בחובו שאלות מוסריות ואתיות שמעוררות לעיתים ביקורת: נסו לחפש מוזיקה אפריקאית באתרים פופולריים כמו אמזון, לדוגמא. תצטרכו לעבור דרך הקטגוריה "מוזיקת עולם", ולאחר מכן לחפש את אפריקה בין קטגוריות אחרות ולא מערביות כמו קובה והמזרח הרחוק, הודו ופקיסטן, מרכז ודרום אמריקה, ועוד. מוזיקה העולם והמוזיקה האפריקאית בפרט מוגדות כמוזיקה השונה והאחרת, באופן שיכול להזכיר לנו תפיסות מערביות על אפריקה. מה זה בעצם עולם, ולמה יצירות מארצות הברית ואנגליה אינן יכולות להיכנס לתוך הקטגוריה הזו? האם הן אינן חלק מהעולם?

בריאן שימקוביץ', כיהודי לבן שחי בניו יורק, נכנס לשדה המוקשים של השאלה "מי מנגן מוזיקה אפריקאית במערב?". הוא נוסע ברחבי היבשת כדי "לגלות מוזיקה האפריקאית", באופן שיכול להזכיר אולי את מסעות הגילוי של הקולוניאליזם האירופאי, אולם המוקש הנפיץ ביותר הוא היותו אדם לבן שמנגן מוזיקה של שחורים, אחרים, במועדונים שברובם מאוכלסים בלבנים.  כאשר שימקוביץ' שובץ בינואר 2014 למסיבה במועדון "Double Double Land" שבטורנטו, לצד שורה של שלושה תקליטנים אחרים, שאל אחד המוזמנים בדף האירוע בפייסבוק: "האם אחד מהתקליטנים במסיבה הוא אפריקאי?". כמובן שאף אחד מהם, כולל שימקוביץ' עצמו, לא היה כזה.

הפוסט הזה עורר דיון סוער בדף האירוע עם מעל למאתיים תגובות, שבמהרה גלש לאלימות מילולית ולהסתה. "האירוע הזה אמיתי? אירוע שכולו אנשים לבנים תחת הכותרת 'Awesome Tapes From Africa Retunes'? אף אחד לא רואה את הבעייתיות בכך שלא שותף באירוע אף לא תקליטן אחד ממוצא אפריקאי?", שאל בשרשור אותו אדם שענה לשם Kirsten Azan. המפיק של המסיבה ניסה לענות לו: "האירוע אורגן בדקה האחרונה, ולכן ביקשתי מחברים שלי לתקלט, ולצערי אני לא מכיר תקליטנים ממוצא אפריקאי שמתמקדים במוזיקה אפריקאית ומתגוררים בטורונטו".

בהצהרה שפרסם מפיק המסיבה, Daniel Vila, הוא ניסה להסביר את המורכבות של הסצינה האפריקאית במערב:

"אחד מהיסודות המכוננים של הסצינה הזו הוא המחשבה על המשמעות של ניגון מוזיקה אפריקאית, לאור עשורים של גזענות ואי שוויון, עליונות לבנה וכו', וכן על האופן בו אנחנו מאזנים את התשוקה שלנו לשתף מוזיקה שלולא אנחנו הייתה נעלמת בתוך תרבות ההיפסטרים והמיינסטרים, תוך הכרה בפריבילגיות הגזעיות והמעמדיות שלנו. זה נושא שאנחנו חושבים עליו הרבה.."

ייתכן שמפיק האירוע חשב על כך רבות, אולם כנראה שלא מספיק כדי להזמין תקליטן אפריקאי. עקב הוויכוח האלים שהתנהל המסיבה בוטלה ימים ספורים לאחר מכן, ודף האירוע נמחק באותו הלילה. שימקוביץ' עצמו ניסה גם הוא להגן על המארגנים, וטען ברוח דבריו של המפיק: "האירוע אורגן ברגע האחרון (..) אשמח לדעת אם מישהו מהשרשור בדף האירוע יכול לנקוב בשם של תקליטן אחד ממוצא אפריקאי לאירועים עתידיים בעיר". Azan סיכם את הוויכוח לפני שדף האירוע הוסר:

"למעשה האירוע הזה הוא הפגנה רגעית של תפיסה מערבית פוסט ופרה-קולוניאלית, רחבה יותר, של ניתוח תרבותי. הפרדת המוצר והיצרן שלו (..) ליצור אירוע שכזה ולא להרגיש חובה לשלב ולשתף באופן שוויוני את היצרנים, זה בעצם להשתיק עוד יותר נרטיב חשוב שעוסק לא רק בדיכוי אלא גם בניצחון (האדם הלבן – א.ר) ובהגדרה עצמית".

בעצם הביטול בחרו מארגני האירוע ושימקוביץ' בפרט לברוח משדה המוקשים שהתפוצץ בדף האירוע.  במקום לעשות מאמצים למצוא תקליטן אפריקאי, הם הגיבו בנימה שדי מזכירה תגובה של פוליטיקאי לפרשות שנקשרות אליו: "בנקודת זמן מסוימת בשבועות הקרובים המועדון נקיים שיחות בקהילה בנושא זה, מאחר ואנחנו מרגישים שדיאלוג פנים אל פנים הוא פרודוקטיבי יותר מהוויכוחים המעגליים שבשרשורי פייסבוק".

Jordan Darville מהאתר “Chart Attack”  סיכם את זה היטב: "משום שהליין אפ של המסיבה איים להתכחש לכל מה ש'Awesome Tapes From Africa' ניסתה להשיג – החלפת החגיגה העולמית של מוזיקה בקולוניאליזם של המאה ה21, זה מעלה שתי שאלות קריטיות: מהו המסר שמועבר במוזיקה אפריקאית ללא אפריקאים? ואם אתה לא זקוק לאפריקאים בערב של תקליטני מוזיקה אפריקאית, האם אתה צריך בכלל את האפריקאים שייצרו מוזיקה? אם נוכל לנגן אותה בלעדיך, אולי נוכל גם לבצע אותה גם כך".

עם המוזיקה הנפלאה של הבלוג, ודווקא לאור השאלות החשובות שהוא מעורר על מוזיקה אפריקאית במערב, "קולות מאפריקה" מציגה את המיקסטייפ עם מיטב המוזיקה של הבלוג.

[mixcloud https://www.mixcloud.com/adamvic/kolot-me-africa-awesome-tapes-from-africa]

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s