קולות מאפריקה: אומו סנגרה ומאלי אחרי ההפיכה

כשמדברים על מאלי ועל המוזיקה שלה אני נוהג לכנות את תושבי המדינה "מליאנים". ההגדרה במילון לביטוי הזה היא "עשיר, בעל אמצעים", ותושבי המדינה בהחלט עשירים במסורת מוזיקלית עשירה שלדעתי האישית אי אפשר למצוא באף מקום אחר בעולם. עלי פארקה טורה, אמאדו ומרים, טומאני דיאבטה, סליף קייטה ופאטומטה דיאוורה הם רק חלק קטן מאוד מרשימה ארוכה של מוזיקאים "מליאנים" שהתפרסמו ברחבי העולם.

העושר המוזיקלי נמצא בניגוד מוחלט למצב הכלכלי והפוליטי במאלי, במיוחד בשנים האחרונות שמאז ההפיכה שהתרחשה לפני כשנתיים. היא נמצאת בתחתית מדד הפיתוח האנושי של האו"ם, 85% מאוכלוסייתה נמצאת מתחת לקו העוני, ומחצית מהאוכלוסייה חיה על פחות מדולר ועשרים סנט ליום. לו רק כלי נגינה היו יכולים להעשיר את הכלכלה של מדינה מאלי בוודאי הייתה אחת מהמעצמות החשובות בעולם כולו, שולטת ביד רמה על משבר החוב של ארה"ב ועל קריסת מטבע הרובל ברוסיה.

מאז 2012 צפון המדינה נשלט על ידי גורמים איסלאמיסטיים המקושרים לאל-קאעידה אשר הקימו מדינה וכפו על התושבים משטר שריעה תוך מחיקה של מסורות מקומיות: בעיר טימבוקטו אשר באזורה שכנה בעבר ממלכת מאלי, אחד המרכזים האינטלקטואליים והמסחריים החשובים במערב אפריקה בתקופת ימי הביניים, הרסו הכוחות שמונה מתוך 16 האתרים הקדושים בעיר העתיקה.

1

"סידי חאיה" הוא מסגד עתיק בעיר העתיקה טימבקטו שבצפון אשר נבנה בשנת 1440, ועל פי המסורת המקומית אסור היה לפתוח את דלתות המסגד עד "אחרית הימים", אולם חברי הקבוצה הארגון האיסלאמיסטי "אנצאר א-דין" הרסו את דלתות המסגד. דוגמא נוספת היא האתר בו על פי המסורת המקומית קבור סידי מחמוד בן-עמר, חכם סופי מהמאה ה15 שקברו היה מוקד עלייה לרגל במשך מאות שנים. קברו של סידי מחמוד לפני הגעת "אנצאר-א-דין" למקום:

2

ולאחר מכן:

3

כחלק ממשטר השריעה בצפון המדינה נאסרה כל פעילות מוזיקלית באזורים אלה, כלי נגינה שנמצאו הושמדו, ועל פי דיווחים שטרם אושרו במלואם הכוחות האיסלאמיסטיים אף קטעו את ידיהם של אלה שהעזו להמשיך לנגן ולשיר בשטח הכבוש. אחד מהאמנים מפורסמים מהצפון אשר ברח מהאזור הכבוש הוא Afel Bocoum אשר עבר להופיע באזורים "החופשיים" של מאלי. Bocoum ואמנים נוספים מהצפון השאירו משפחה וחברים שעדיין גרים באזור הכבוש, ומחשש לנקמה מצד הכוחות הכובשים הם מסרבים להביע מחאה פומבית.

אנדי מורגן, כתב הגרדיאן הבריטי, סיפר בכתבה שתורגמה בהארץ על השיטות שנוקטים הכוחות האיסמלאמיסטיים  אשר הגיעו עד לביתו של חבר להקת "טינאריוון" המפורסמת:

"הטנדר עצר בקידאל, עיירה במדבר רחב הידיים של מאלי, ביתם של חברי "טינריוון", הלהקה שזכתה בגראמי. שבעה אנשי מיליציה חמושים בקלצ'ניקוב יצאו מהרכב וצעדו אל עבר ביתו של אחד מחברי הלהקה. הוא לא היה בבית, אבל המסר שהועבר לאחותו היה מבהיל: "אם תדברי אתו, תגידי לו שאם יראה את הפרצוף שלו במקום הזה, נחתוך לו את כל האצבעות שאיתן הוא מנגן בגיטרה". אז לקחה הכנופיה את הגיטרות, המגברים, הרמקולים, המיקרופונים ומערכת התופים שהיו בבית, שפכו עליהם דלק והעלו אותם באש. בצפון מאלי, הוכרזה מלחמת דת נגד המוזיקה. (..) "אין כבר מוזיקה שם", אומר ויה פארקה טורה, בנו של מלך הבלוז של מערב אפריקה, עלי פארקה טורה המנוח. "אסור לך להדליק רדיו או טלוויזיה אפילו אצלך בבית".

מהכתבה גם ניתן להבין את הקשיים המוזיקליים בדרום מאלי, האזור שעדיין נמצא בשליטת כוחות הצבא:

"גם בדרום המוזיקה במשבר, והסיבות לכך קשורות לאירועי הצפון. ב-23 במארס התחוללה הפיכה צבאית, שהדיחה את הנשיא אמדו טומאני טורה מכס השלטון, ובכך נפרדה מאלי מתוארה כאחת הדמוקרטיות המובילות באפריקה, ומאז במקו הבירה שרויה בפחד ובייאוש שמקבלים ביטוי כלכלי. "האנשים לא רגילים לראות חיילים ברחובות, אז הם נוטים להישאר בבית", מספר אדם תיאם, אחד העיתונאים המובילים במאלי.

מועדוני מוזיקה רבים נסגרו. גם בתי מלון ומסעדות שהתרוקנו, משנעלמו התיירים הזרים שגדשו אותם בעבר. במועדוני הלילה ובחתונות המוזיקה בביצוע חי עדיין משגשגת, אבל המגמה היא לחסוך ולשכור די-ג'יי במקום תזמורת. "האנשים קונים אוכל במה שהם מרוויחים ולא מוציאים אותו על עינוגים", אומר בסקו קויאטה".

נסיים את החלק הזה בשירו של בסקו קויאטה שהתראיין לכתבה:

אומו סנגרה, "ציפור השיר של מאלי", נולדה בבירה במקו (Bamako) למשפחה מאזור Wassoulou שבדרום-מערב המדינה. זמן קצר לאחר שנולדה עזב אביה את המשפחה ועבר להתגורר עם אישה אחרת בחוף השנהב, אירוע אשר הותיר טראומה על המשפחה ובמיוחד על אמא שלה, זמרת מקומית, אשר הפסיקה לשיר ולהופיע בעקבות המקרה. אומו נאלצה לסייע בפרנסת המשפחה וכבר בגיל חמש החלה לשיר בציבור.

היא משחזרת בראיון:

"יום אחד, כשאמא שלי חזרה ממסע, היא ראתה שהצלחתי להלביש את כל הילדים שלה בבגדים חדשים. 'אומו! איפה מצאת כסף לשלם על כל זה?', עניתי לה, "אבל אמא, אני שרה עכשיו. אני מרוויחה הרבה כסף מלשיר ברחוב". אמא שלי החלה לבכות. "זה נהדר", היא אמרה, "אלה הייסורים והסבל אשר אילצו אותך להפוך לזמרת". זו הייתה ילדות מאוד קשה, אבל תודה לאל, הכל טוב עכשיו. זה נתן לי אופי. אני יכולה להתמודד עם כל מכשול"

האלבום הראשון שלה Moussolou ("נשים" בשפת הבמברה) יצא בשנת 1990, בתקופה בה הסגנון כלל לא היה מוכר מחוץ למאלי וכן בה נשים במדינה לא נהגו להתבטא באופן פומבי על עניינן האישיים, ועם פרסום האלבום הוא זכה להצלחה רבה במאלי וגם מחוצה לה. כשהיא בת 21 בלבד, מכר האלבום מעל למאתיים אלף עותקים חוקיים במאלי וכנראה גם כמה מאות אלפים עותקים פירטיים. השיר " "Diaraby nene (הצמרמורת של האהבה) מהאלבום, שמדבר על חושניות נשית, זכה להצלחה מסחררת:

הביוגרפיה האישית של אומו מתקשרת לסגנון המוזיקלי שמאפיין אותה. היא משתייכת לז'אנר הWassoulou על שם האזור ממנו הגיעה משפחתה, סגנון המבוצע על-ידי נשים וכוללת מסרים פמיניסטיים העוסקים בין היתר בפוליגמיה, הריון, ואימהות. בשיר "Sounsoumba" היא משווה בין סיפורה של ילדה אשר נכפים עליה נישואים חסרי כל אהבה, לבין עץ גדול שנחתך והופך לגדם עלוב: "הפכתי לבודדה / אני לבד מול האל / אני בוכה בכי חרישי".

"נהגתי לבכות כדי לנחם את עצמי. לא הייתה לי דמות אימהית שיכולתי להניח על הכתף שלה את הראש שלי כדי להתנחם. לא היו סיפורים לפני השינה. אז שרתי. ובכיתי הרבה", היא מספרת.

זמן קצר לפני שנהרג בתאונת דרכים הספיקה אומו להתפייס עם אביה ולממן עבורו בית חדש וכן את העלייה לרגל למכה. בשיחות שניהלה איתו, כך היא מספרת, היא גילתה שהפך לאימאם בבירה של חוף השנהב ושדמותו לא הייתה שטנית ורעה כפי שהיא דימתה אותו. בשיר "Donso" היא מדברת על הפיוס ועל המוות של אביה: "מה המוות מלמד אותנו \ הדרך הטובה ביותר לחיות את החיים היא עם חוכמה \ כי כולנו בסוף בסוף \ אני מהללת את אבי Bari Sangare \ המוות אינו הדבר הקשה ביותר \ למות בלי להשאיר דבר מאחורה, זה הדבר הקשה ביותר \ עכשיו Bari Sangare נח על משכבו בשלום".

"Donso" ו-"Sounsoumba" הם שני שירים מתוך האלבום הנהדר "Seya" מ2009, האהוב ביותר על כותב שורות אלה. משמעות השם Seya היא שמחה בשפת הבמברה, ואין דרך אחרת להגדיר את 11 השירים שבאלבום, אשר ממצה את כל הקסם שגלום באישה הזאת.

הגאונות של סנגרה, אשר מלחינה וגם כותבת את המילים לשירים שלה, הצליחה להחיות את המוזיקה המסורתית של הWassoulou דרך עושר מוזיקלי: גיטרות חשמליות וכינורות, גיטרת בס, תופי דג'מבה, ונגוני (כלי מיתר אופייני למוזיקה המסורתית של מערב אפריקה).

בהרבה אהבה והוקרה לאחת הזמרות החשובות והאהובות ברחבי יבשת אפריקה, מיקסטייפ בן שעה עם מיטב השירים של אומו סנגרה:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s