מגירינקה ועד קגאמה: קווים לדמותה של רואנדה החדשה

אם מסתכלים על רואנדה ממעוף ציפור בעשרים השנים האחרונות, מתגלה תמונה לא פחות ממדהימה: כלכלה צומחת עם תל"ג שמזנק ב-8.2 עד 7.5 אחוזים בשנים האחרונות, המדינה אינה מעורבת במלחמות והמשטר בה יציב, והחוקה הליברלית שלה דואגת אפילו לאיכות הסביבה: "חושבים שאתם לא יכולים לחיות בלי שקיות ניילון בעולמכם?" שאל הגארדיאן בפברואר האחרון. "בזמן שבשאר העולם רק מתחילים לחשוב על מיסוי שקיות הניילון, רואנדה הקטנה ממזרח אפריקה אוסרת על יבוא או ייצור שלהן מאז 2008".

ממעוף ציפור, במאקרו כלכלה ולנוכח הנתונים היבשים, נראה שרואנדה הפכה בשנים האחרונות ל"אור לגויים" וסמל של מופת של שיקום מוצלח. כחודש אחרי שיציינו במדינה 20 שנה לטבח, במאי הקרוב, יתכנסו ברואנדה שרי אוצר ונגידי בנקים מרכזיים מכל אפריקה לכינוס השנתי של הבנק לפיתוח אפריקה – סמל לכך שרואנדה הפכה למודל של הצלחה כלכלית. בראיון לעיתון "The African Report", הילל פרופסור פול קולייר מאוניברסיטת אוקספורד את התהליך המשולש שעבר על המדינה: צמיחה כלכלית, גידול דמוגרפי, וירידה דרסטית בשיעורי העוני והאי-שוויון. "זה תהליך שצריך לקרות בכל מקום באפריקה. (..) אולם זה לא קורה בשום מקום אחר".

מאז 2005, הצליחה רואנדה, שאוכלוסייתה מונה 11 מיליון איש, להקטין את מספר העניים במדינה בכמיליון איש. תוחלת החיים הממוצעת עלתה ל-61, לעומת 36 בשנת 1994. השקעה מסיבית של הממשל בחינוך הביאה לכך שכיום, 93% מהילדים בגיל החינוך היסודי במדינה הולכים לבתי ספר. היא המדינה היחידה בעולם שבפרלמנט שלה יש רוב לנשים.

השלדים בארון של רואנדה

איך רואנדה עשתה את זה, ולמה מדינות אחרות באפריקה לא מאמצות את המודל הכלכלי הזה? איך הצליחה המדינה במזרח אפריקה להשתקם במהירות כה רבה ממאורעות 1994, ולהיחשב כמודל כלכלי של הבנק המרכזי באפריקה?

כדי להבין את רואנדה של היום, צריך להביא בחשבון שני סיפורים שקורים בה במקביל: האחד הוא ההצלחה הכלכלית הגדולה שלה, שעליה אין כל עוררין. השני הוא החשד הכבד שפול קגאמה, נשיא רואנדה, נקט מדיניות ברוטלית ואלימה כדי להגיע להישגים האלה. קגאמה, ששולט במדינה מאז סיום רצח העם בשנת 1994, נחשב ליקיר המערב: טוני בלייר כינה אותו "מנהיג עם חזון", וביל קלינטון קרא לו "אחד המנהיגים הגדולים ביותר בתקופתנו". בשנה החולפת הוא אף ביקר בישראל, והתראיין אצל העיתונאי נדב אייל:

בבחירות 2010 זכה קגאמה ב-93% מהקולות, לאחר ששלוש מפלגות אופוזיציה גדולות לא הורשו להתמודד מולו, ושניים מראשיהן עדיין ישבו בכלא נכון לשנת 2012. ראש המפלגה השלישי הוא פרנק האבינזה מ"מפלגת הירוקים הדמוקרטית", מדווח לנו דיוויד סמית' מהגרדיאן, שברח מהמדינה לאחר שגופת סגנו נמצאה כשראשו כמעט ערוף.

פטריק קראגייה, לשעבר ראש המודיעין במדינה, נרצח בתחילת ינואר האחרון לאחר שככל הנראה יעץ לכוחות צבאיים מטנזניה ומדרום אפריקה, אשר התכוונו לשלוח חיילים לקונגו כדי להילחם במיליציה M23, ארגון שעל פי פרסומים שונים נתמך על ידי הממשלה ברואנדה, ושרק לאחרונה הכריז על הפסקת אש. כמו מתנגדי משטר אחרים, קראגייה גלה בשנת 2008 לדרום אפריקה לאחר שהתנגד באופן פומבי למשטרו של קגאמה. ממקום מושבו בדרום אפריקה הקים הבכיר לשעבר מפלגת אופוזיציה, ולתומכיו אין ספק שמשטרו של קגאמה אחראי להתנקשות. בדעה זו מחזיקים גם במשרד החוץ הדרום אפריקאי, שגירש לאחרונה שלושה דיפלומטים רואנדים מהמדינה לאחר שנמצאו מעורבים במקרה.

לכך מתווספים מקרים נוספים של עיתונאים שנעצרו וחלקם אף נהרגו. דו"ח אמנסטי מאוקטובר 2012, שכותרתו: "רואנדה: אפופה סודיות \ מעצרים בלתי חוקיים ועינויים בידי המודיעין הצבאי", סוקר 45 מקרים של עינויים שהתרחשו בין מרץ 2010 ויוני 2012 בבסיס צבאי בקיגלי הבירה. "רבבות אזרחים ברואנדה נחשדו בפגיעה בביטחון הלאומי והוחזקו ברשת של מתקנים סודיים הפזורים ברחבי המדינה, שנוהלו בידי הצבא", נכתב בדו"ח, "במחנות הללו, העצורים הוחזקו באופן לא חוקי וכן סבלו מעינויים ומבעיות בריאות. חלקם מוחזקים במתקנים עד היום".

torture1

על פי הדו"ח, עצורים הוחזקו במתקן במשך תקופות שנעו בין עשרה ימים ותשעה חודשים, ללא גישה לסיוע משפטי, רפואי, או ביקור קרובי משפחה. גורלם של שני עצורים, רוברט אוריינזה ושייח' אידי אבאסי, לא ידוע עד עצם היום הזה.

מחברי הדו"ח גם הביעו ביקורת על כך שאזרחים במדינה ואף עורכי דין נמנעים מלמתוח ביקורת על העינויים או על המעצרים הלא חוקיים מחשש לשלומם. משפחתו של העצור הקולונל רוגיגנה נבאגו, כך נכתב, הייתה בין המעטים שניסו להילחם בתופעה והביאה את המקרה לבית המשפט המזרח אפריקאי בטנזניה. פסק הדין קבע שמעצרו של נבאגו, במשך כחמישה חודשים וללא כל משפט, הפר את האמנות הקיימות בין המדינות באזור.

האם קגאמה עשק את החירות הפוליטית במדינה על חשבון הפיתוח? בשנים האחרונות גוברת הביקורת מצד רבים על כך שמשטרו מקריב את הדמוקרטיה על מזבח הכלכלה. נקודת מבט שונה, שמוזכרת בכתבתו של סמית', מציג ג'רלד מפיסי – מנכ"ל "המוסד לניהול ולהנהגה" ברואנדה: "הנשיא מנהל את המדינה כמו מנכ"ל חברה שמוודא כי כל מנהל נושא באחריות לאגף שלו. זו הסיבה לכך שלמרות היעדר המשאבים, עדיין קורים פה דברים. אני מאמין שכדי שמדינת עולם שלישי תתפתח, נחוץ ארגון מסוים של האוכלוסייה. המערב מנסה ליישם את הסטנדרטים שלו בעולם המתפתח וזה לא הוגן".

משטר של מפלגה ואיש אחד

דו"ח מפורט של הארגון "Africa Great Lakes Democracy Watch", שחובר על ידי ארבעה בכירים לשעבר במשטר, שוטח את הביקורת הפוליטית על שלטון היחיד של קגאמה מאז סיום רצח העם. קגאמה פיקד על כוחות המורדים מבני הטוטסי (RPF, Rwandan Patriotic Front) אשר שמו קץ להשמדת בני הטוטסי בידי ההוטו. בהיעדר אופוזיציה חזקה שיכולה להשליט סדר במדינה החבולה הפכה RPF למפלגה השלטת. במשך שש שנים החזיק קגאמה במקביל בתפקיד סגן הנשיא וכן שר ההגנה, ולמעשה ניהל את ענייני המדינה. רק בשנת 2000 מונה לנשיא המדינה, והפך באופן רשמי למנהיגה.

עם סיום רצח העם הקימה RPF מעין קואליציה של מפלגות אחרות שהתנגדו קודם לכן למשטרו של הביארימנה, אולם האיחוד הזה החזיק מעמד שנה אחת בלבד; משנת 1995 הפכה רואנדה למדינה של מפלגה אחת. "RPF הוא כבר לא אותו גוף דמוקרטי בעל עקרונות שאפיין את מייסדיו", נכתב בדו"ח, " כיום היא קריקטורה של שורשיה המוקדמים. כל ההחלטות החשובות במפלגה מתקבלות על ידי קגאמה, אגפיה השונים של המפלגה הפכו לחותמת גומי בשירותו. המפלגה, כמו כל המדינה,  נאלמה דום בגלל הפחד, והפכה למעשה לבת ערובה של השלטון השרירותי והמדכא של פול קגאמה".

PAULKEGAMe-RPF

פול קגאמה, נשיא רואנדה, בימיו כחייל בצבא הRPF

"המבנה הפוליטי של רואנדה לוקה בחסר במכניקה שלו ובשיטת האיזונים והבלמים ההכרחית לכל משטר ראוי ודמוקרטי. לנשיא יש שליטה מלאה על הרשות המבצעת ועל הממשלה (..) עצמאותה של הרשות השופטת נמצאת ברואנדה בסכנה".

לטענת מחברי הדו"ח, החוקה של RPF שהוצגה בשנת 2003 הפכה את חיי האופוזיציה במדינה לקשים יותר. "זה לא רק קשה, אלא פשוט בלתי אפשרי לאופוזיציה להתאגד במפלגות פוליטיות שיתחרו על מוקדי הכוח הפוליטיים במדינה".  מחברי הדו"ח קובעים כי השלטון האוטוקרטי מציג מצג שווא של מדינה מאוחדת שאיחתה את פצעיה, ושבפועל המציאות שונה:

"פול קגאמה ו-RPF בזבזו הזדמנות היסטורית לשים קץ לקיטוב החברתי ולדיכוי ולקונפליקט הפנימי בחברה". מחבריו טוענים שהנושאים שעל סדר היום אשר הביאו לפרוץ מאורעות 1994 כלל לא נפתרו, והחברה הרואנדית עודנה מפולגת, לא יציבה ופגיעה. עוד הם טוענים שפשעיו של קגאמה כלפי העם שלו לא משאירות ספק לגבי האופן שבו יצטייר קגאמה בדפי ההיסטוריה: "כאחד הדיקטטורים הנוראים ביותר שידעה אפריקה ".

האם הפיצול האתני בין ההוטו לטוטסי אכן הסתיים? נשיא המדינה הוא בן הטוטסי, וכזה גם אופייה של המפלגה השלטת ברואנדה. בעיניים רואנדיות, טוען ג'רארד פונייר בספרו "המלחמה הקרה באפריקה: קונגו, ההשמדה הרואנדית, והיצירה של קטסטרופה יבשתית", מפלגתו של קגאמה נתפסת כאתנית בעלת זיקה לטוטסי, ובתור שכזאת היא מעוררת איבה בקרב בני ההוטו.

כדאי לשים לב בעיקר לאזהרה של מחברי הדו"ח לגבי העתיד הצפוי לרואנדה. "כאשר רואנדה תקרוס, כפי שיקרה אם הנשיא קגאמה לא ישנה את דרכיו, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת ומחרידות גם על אוכלוסיית הטוטסי במדינות אחרות באזור האגמים הגדולים של מרכז אפריקה".

צמצום העוני: פרה לכל משפחה

קיימות שתי אסכולות עיקריות לצמצום העוני בעולם: לסבסד את החלב או את הפרה, את החכה או את הדג. לפני כמה חודשים קיבלנו דוגמה לאסכולה השלטת במשרד האוצר בישראל: "מפעל ההזנה מתרחב: עוד 75 אלף ארוחות". המדינה החליטה לסבסד את הדגים ולמלא את בטנם של האזרחים: "הממשלה תגדיל את תקציבה של תוכנית הביטחון התזונתי ב-30 מיליון שקל, כך שבמהלך 2014 יוקצו 230 מיליון שקל לתוכנית", נאמר במסיבת עיתונאים של שר האוצר יאיר לפיד, "במסגרת התוכנית יוקצו 110 מיליון שקל למפעל ההזנה בבתי הספר, שיכלול חלוקת ארוחת חמות לכ-75 אלף ילדים וסבסוד של ארוחות לעוד 82 אלף תלמידים משכבות סוציואקונומיות נמוכות. (..) יתרת התקציב, 90 מיליון שקל, תועבר לתמיכה ב-24 אלף משפחות מוחלשות באמצעות העברת תקציבים לעמותות סיוע בתחום המזון ולרכישת כרטיסים מגנטיים עבורן".

ברואנדה מעדיפים דווקא לספק חכה שהדג עדיין תלוי עליה. ה"גירינקה" – התוכנית לצמצום העוני במדינה דרך פרשנות עכשווית למסורות עתיקות במדינה, היא אחד מסיפור ההצלחה המרתקים של השנים האחרונות, והא מסמלת הן את החוקה הליברלית והן את החשיבה יוצאת הדופן. בעבר היה נהוג ברואנדה שפרה עוברת מיד ליד מתוך כבוד והוקרה ("Kugabira" בקיניארואנדה)  או כחלק מהסכם ממון של נישואים או העסקה ("Ubuhake"). במסורת הרואנדית היה נהוג שכאשר הורה או קרוב משפחה מבקש לעזור לגבר אחר לצבור רכוש, שלמשפחתו לא היו אמצעים לרכישת פרות, קרוב המשפחה היה יכול לפנות לאדם אחר במשפחה או בקהילה שהיו ברשותו פרות ולבקש את הסכמתו לקבל לשירותיו את הגבר הנזקק בתמורה לנתינת פרות. במשך כמה עשורים נבנו ברואנדה מערכות יחסים וקשרים חברתיים שהיו מבוססים על בקר ותבואתו.

16

משפחה ברואנדה עם פרת ה"גירינקה"

בפרשנותה העכשווית סיפקה הגירינקה מענה לשיעור הגדול של תת-תזונה בקרב ילדים, ושימשה אמצעי לצמצום העוני. המדינה מסבסדת פרות המניבות חלב למשפחות עניות באזורים כפריים (בהם היה קיים עוני בשיעור 62.5%, נכון לשנת 2005), במטרה לשפר את איכות חייהן ואת התפריט התזונתי באמצעות צריכת מוצרי חלב. קרש הקפיצה הזה, טוענת המדינה, אמור לשפר גם את פוריות הקרקע, וכן לספק למשפחה הכנסות ממכירת מוצרי חלב מהפרה שהמדינה נתנה להן.

מאז השקת התוכנית בשנת 2006 ונכון לאוקטובר האחרון, חולקו 180,447 פרות בין משפחות עניות באזורים הכפריים ברואנדה. מהנתונים שפורסמו עולה שארבעה אחוזים ממשקי הבית  ברואנדה זכו לקבל פרה מהמדינה. מתוכן, וכחלק מהמסורת, 35 אלף פרות נועדו לעבור מיד ליד: המשפחה אשר מקבלת את הפרות צריכה להעביר את הראשונה שמניבה חלב לאדם אחר בקהילה או בשכונה. עד 2017 מקווים בממשלה שמספר הפרות שיחולקו יגדל ל-350 אלף.

בכל הקשור לצמצום העוני ברואנדה ושיפור חייהם של אזרחים, טביעת האצבע של הגירינקה ניכרת וברורה. בין 2000 ו-2011 גדל ייצור החלב ברואנדה פי שבעה, וזה אפשר למדינה להשיק את התוכנית "ספל חלב לכל ילד" בבתי הספר במדינה. גם צריכת הבשר גדלה  בשיעור של 9.9%. לטענת מחברי דו"ח שהוכן בנושא, לגירינקה יש חלק נכבד בצמצום המשמעותי של שיעורי התת-תזונה בקרב האוכלוסייה במדינה, בעיקר בקרב ילדים מתחת לגיל חמש.

נראה שבנוסף לסטטיסטיקות שמעידות על כך ששיעור העוני ברואנדה צומצם בכמיליון איש מאז השקת התוכניות, ממלאת הגירינקה תפקיד משמעותי נוסף – היסטורי ועמוק יותר, בפיצול האתני שקיים עדיין בחברה, ושדרך הגירינקה נעשה ניסיון לצמצם אותו. בתקופה הקולוניאלית ברואנדה, תחת השלטון הגרמני והבלגי, נועדה הפרה לקבוע את הגבולות האתניים: כחלק משיטת ה"הפרד ומשול" של הקולוניאליזם הבלגי היא סימלה רכוש שהיה נחלתם של עשירים, בעיקר בני הטוטסי, בעוד שבני ההוטו עבדו על פי רוב בחוות שלהם והיו כפופים למיעוט האתני במדינה. בתקופת הג'נוסייד הושמדו 90% מראשי הבקר של בני הטוטסי. כיום, העברה של פרה מיד אחת לאחרת, כך שחבר בקהילה אחת מעביר את הפרה לשכנו, מסמלת את הניסיון ליצור מחדש את הקשרים החברתיים בין ההוטו לטוטסי במדינה, על בסיס של דאגה הדדית ושכנות טובה.

נראה שהגירינקה מסמלת יותר מכל את המציאות המורכבת של רואנדה: מצד אחד שלטון הנתון בידי בני הטוטסי, שלא מאפשרים ביטוי פוליטי לרוב במדינה. מצד אחר, התוכנית הזו מלמדת על הניסיון המוצלח לקירוב לבבות בין אחים ושכנים שרק לפני עשרים שנה היו אויבים. תיקון העוול ההיסטורי מתקופת הקולוניאליזם, כאשר אחזקת בקר היא נחלתם של בני שתי הקבוצות, מציע לנו להמשיך ולבחון את רואנדה של היום דרך שני הפנים של הסיפורים האלה: ההצלחה, בצד המגרעות.

ונסיים עם אתנחתא מוזיקלית מרואנדה:

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מגירינקה ועד קגאמה: קווים לדמותה של רואנדה החדשה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s