"FOLIA" – על החדש של אמאדו ומרים

מוזיקה אפריקאית – מהי? תהליך הבהרת המושג הזה חושף קודם כול את מה שבעינינו, הלא-אפריקאים, נראה ונשמע אפריקאי: מקצב מסוים של תופים, שירה הרמונית, צלילי קורה – כלי הנגינה המזוהה יותר מכל עם טומאני דיאבאטה, השפה והתכנים. במובנים רבים, ההגדרה שלנו למוזיקה או לתרבות של מקום מסוים חושפת גם את ההנחות המוקדמות שלנו על המקום הזה. לכן, קטונתי מלהגדיר מוזיקה אפריקאית, מושג רחב שכולל בתוכו סוגי מוזיקה מגוונים ממדינות שונות ביבשת.

יחד עם הסתייגות זו, כאשר אני ניגש להקשיב לאלבום אפריקאי, לאור הידע המוקדם שלי על ההיסטוריה ואופי המקום ממנו הגיעה המוזיקה, עולה תמיד השאלה באיזו מידה המוזיקה הזאת היא אפריקאית אותנטית וכמה היא "מערבית"?  לטעמי, מוזיקה אפריקאית שמנסה להיות יותר מדי "מערבית" היא תוצר של "קולוניאליזם מוזיקלי" ולכן אני מתייחס אליה בחשדנות.

אמאדו ומרים הם שניים מהאמנים הגדולים ביותר שיש למאלי (ואף לאפריקה) להציע. מאז האלבום הראשון הם נהגו לפזז על קו התפר הדק שבין מוזיקה מערבית לאפריקאית. השילוב הזה, לדעת רבים, היה מוצלח במיוחד. האיזון הנכון בין מאפיינים שנשמעים בעיני המערבי כ"אפריקאיים" לבין מה שנשמע כ"מערבי לכל דבר" הביא לכך שהמוזיקה שלהם התפרסמה גם מחוץ לכתלי היבשת וישראל זכתה להיות בין המדינות בהן הופיעו השניים, בפברואר 2010.

למי שעדיין לא מכיר ונתקל בשמותיהם לראשונה, הנה הקדמה קצרה: אמאדו ומרים, זוג עיוורים, הכירו במרכז ללקויי ראייה בבמקו בירת מאלי. מטרת המרכז לעודד את הצעירים המקומיים להתפתח על אף לקות הראייה שלהם, ובשנת 1976 הוקמה במרכז להקה שאמאדו היה המנהל שלה ולמרים היה שמור תפקיד הזמרת הראשית. למרות שהם מעולם לא ראו אחד את השני, מערכת יחסים בת שלוש שנים הספיקה להם בשביל להתמסד ולהפוך לזוג: על הבמה, ומחוצה לה.

בראשית שנות התשעים החלו השניים להקליט אלבומים ושירים שזכו להצלחה גדולה בקרב הקהל האפריקאי , אולם רק ב-1998 יצא האלבום הראשון שלהם באירופה – "Sou Ni Tile" (לילה ויום). הנה שניים מהשירים היפים ביותר מהאלבום:

שש שנים לאחר מכן קיבל הזוג שחקן חיזוק משמעותי בדמותו של מאנו צ'או בעל השם עולמי בתעשיית המוזיקה. הוא הפיק עבורם את האלבום "Dimanche A Bambako", אלבום נעים לאוזן שזכה להצלחה עולמית אך גם זכה לביקורת (שהייתה במקומה גם בעיני כותב שורות אלה) על הדומיננטיות של מאנו צ'או באלבום. רעשי הסירנות והשירה הייחודית שלו, שהפכו לאחד מסימני ההיכר של צ'או, נשמעו גם באלבום הזה:

הקשבה לשיר "Senegal Fast Food" יכולה לסכם את הביקורת על האלבום:

"צביעות בפוליטיקה היא לא טובה, אנחנו לא רוצים אותה. דמגוגיה בפוליטיקה היא לא טובה, אנחנו לא רוצים אותה. דיקטטורה בפוליטיקה היא לא טובה, אנחנו לא רוצים אותה. (…) שלום, שלום לכל בני האדם – הפוליטיקה בגדה באבות, הפוליטיקה בגדה בחברים, היא גם מכונת מלחמה (…) הוא עובד בשביל עצמו, בעוד הוא אומר שהוא פועל עבור הכלל"

Amadou & Mariam / Ce n'est pas bon

"Welcome To Mali", שיצא ארבע שנים לאחר מכן היה, כשם האלבום, מעין שיבה הביתה למה שמאפיין את המוזיקה של אמאדו ומרים, והחזיר את האיזון בין שני הצדדים של קו התפר. למוזיקה "האותנטית" של השניים נוספו עתה גם מילים פוליטיות וחריפות שלא נשמעו עד כה. שיתופי פעולה עם אמנים אפריקאים מפורסמים כמו הראפר K'naan וכן טיקן ג'ה פאקולי הפכו את האלבום למצטיין, לא רק בצביון שלו אלא גם באיכות המוזיקלית. הגיטרות החשמליות שמאפיינות את האלבום הפכו לאחד מסימני ההיכר של השניים.

האלבום נפתח ב"Sabali", קטע אלקטרוני קסום שזכה לאינספור רמיקסים ועיבודים:

Ce n'est pas bon:

הדואט עם K'naan:

בתחילת אפריל הוציאו אמאדו ומרים את אלבומם החדש, "Folia", שלשמו התכנסנו. המוזיקה בו שונה מאוד מכל מה שהזוג הוציא עד כה: ההשפעות המערביות שלו גוברות על מה שאפיין את האלבום הקודם, וכמעט בכל השירים נשמעים קולות רקע שהם בהחלט "לא אפריקאים". אם ננתח את השיווק של האלבום דרך ההפקה שלו, נדמה ש"Folia" הוא אלבום בעל אלמנט שיווקי שגובר על זה המוזיקלי, ומיועד מלכתחילה לקהל לא אפריקאי – הגיטרות אינן אותן גיטרות שאפיינו את "Welcome To Mali", וגם הקצב האפריקאי כמעט שלא נשמע בשירים.

הביקורת על "Folia" היא גם על האנשים שהשתתפו בו, פרט שהתקשורת המערבית התעלמה ממנו לחלוטין במסגרת אינספור הכתבות שנכתבו בצאת האלבום. אחד מהם, ברנרד קנטט, שלקח חלק פעיל באלבום ואף הקליט עם הזוג את הסינגל הראשון שיצא ממנו ("Oh Amadou"), נחשב לאחת מהדמויות היותר שנויות במחלוקת בתעשיית המוזיקה הצרפתית. קנטט, לשעבר סולן להקת "Noir Désir", זכה להצלחה רבה בשלהי שנות התשעים. הוא נודע בדעותיו השמאל-רדיקליות, והתנגד באופן פעיל לפלישה של ארצות הברית לעירק.

בשנת 2003, לאחר ויכוח עם חברתו מארי תרינגטיגננט, הכה אותה קנטט בראשה והיא פונתה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה. תרינגטיגננט מתה מספר ימים מאוחר יותר. בבית המשפט של ליטא, שם אירע המקרה, טען קנטט שמדובר היה ב"טעות מצערת", אולם התביעה במשפט טענה מנגד שהוא חבט בראשה 19 פעמים. הוא נשפט לשמונה שנות מאסר ושוחרר לאחר ארבע שנים בלבד. המקרה המצער הטרגי הזה מצטרף לשורה של אירועים נוספים הכרוכים בשמו של קנטט, כגון התאבדותה של אשתו לשעבר כריסטינה ראדי בשנת 2010, בזמן שקנטט נכח בביתה.

האם היה על אמאדו ומרים לשתף איתו פעולה, לאחר ששילם את המחיר על המעשים שביצע? גם אם התשובה חיובית, מוטב היה אילו התקשורת בעולם הייתה מעמתת את הזוג, או לפחות את מנהלם, עם העובדות הללו. קוננט הוא דמות בעייתית במובן המוסרי וכנראה שגם בהיבט המוזיקלי – אחרי מאנו צ'או מ"Dimanche A Bambako", הגיע תורו של קנטט להשתלט על הקול הייחודי של אמאדו ומרים.

Oh Amadou:

Metemya: